תערוכת העמותה "קראפט ישן קראפט חדש"

שהוצגה בבית בנימיני ב- 2016

עוברת לגלריה "סימן שאלה" בקיבוץ עמיר.


התערוכה נסגרה.

לצפייה בקטלוג התערוכה לחץ כאן 

תיאור התערוכה: התמורות שחלו בשנים האחרונות מציבות בפני אנשי קראפט אתגרים מעניינים במיוחד
להמשך קריאה על התערוכה גלול עמוד זה.

 

 

 

 

מידע על התערוכה

אוצרת: שלומית באומן

מציגים: רות אגמון, בתיה אייכנהולץ, אריאלה בלונדר ושירה שובל, דליה ברקי, אדוה דרורי, נאורה ורשבסקי, מירה וינשטיין, אילה כהן, שולמית לוין, עמי לייבוביץ', חואני מוקמל, טליה מוקמל, רות מיון  קוק, תמר ניסים, אילה צור, דורית קו, ענת קלי צוקר, יונית קריסטל, אורנה שחר

יוצרי קראפט מתמודדים כיום עם אתגרים מעניינים במיוחד: טכנולוגיות וחומרים חדשים, הטמעת מדיה דיגיטלית בכל תחומי החיים וטשטוש גבולות בין מעצבים, יוצרים -Makers ובין אמנות לקראפט. כל אלה מעלים שאלות מהותיות בנוגע לעיסוק בו: מה ניתן לחדש באמצעותו? וכיצד אפשר ליצור פרשנות חדשה לתחום זה

הקראפט – הנתפס כהתרסה נגד התיעוש והגלובליזציה, המבוסס על ייצור עצמי של סדרות קטנות והנשען על מיומנות ידנית – נהפך כתוצאה מכך למטפורה לאנושיות. הפן האנושי טמון בתיווך בין היוצר לנמען באמצעות שיטות ייצור אישיות וייחודיות לעומת תהליכי ייצור גנריים ואנונימיים. תפיסה זו – שבמרכזה האדם, ולא המכונה – מעניקה לתוצריו של הקראפט בעידן הפוסט-תעשייתי משמעות רבת ערך כתרבות חומרית מתחדשת. כך בעולם עמוס לעייפה ומוצף חפצים, נהפכו הקראפט ויוצריו לגורם חשוב ביצירת סביבה שמחברת בין האישי לאנושי, בין חומר לאמירה. התמחות חומרית והבנה של תהליכי עבודה מאפשרות פיתוח של סדרות קטנות, שמאפיינות את היצירה במבנה כלכלי גלובלי. במבנה כלכלי זה התעשיות ואמצעי הייצור מאבדים את ממד המקומיות, שבה הם פעלו בעבר, והם אינם נגישים עוד למעצבים וליוצרים. לפיכך תהליכי יצירה וייצור בתנאי סדנה, עם מיכון פשוט ונגיש מצד אחד ועם יכולות טכנולוגיות משוכללות מהצד השני הפכו את הקראפט לזירה תוססת, מסקרנת ורעננה, שמאפשרת ליוצרים לפעול מתוך שליטה מלאה על חומרים ועל תהליכים יחד עם הבעת רעיונות פורצי דרך

התערוכה "קראפט ישן, קראפט חדש" היא תוצר של תהליך עבודה המשותף ליוצרי קראפט שפועלים בשדה כבר שנים רבות ומתבוננים בשינויים החשובים החלים בו. המפגשים עם היוצרים העלו שאלות רבות שעסקו במשמעותו של קראפט בימינו, זהות היוצרים בשדה זה (אמנים? מעצבים? יוצרי קראפט? כל אלו יחד?) והאתגר ליצור קראפט בעולם משתנה. לפיכך העבודות בתערוכה הן פרי תהליך דיאלוגי ביני ובין המשתתפים, השם במרכז את שאלת מהותה של יצירת קראפט בתקופת מעבר קונספטואלית וטכנולוגית. מתוך נקודת מוצא זו נוצרו עבודות שמרחיבות את עולם המושגים של שדה המוכר ליוצריו אגב פיתוח מבט רלוונטי וחקרני, כשהמפגש של שיטות עבודה וחומרים מסורתיים כמו אריגה, קליעה, תפירה, עיסת נייר, הדפס, ניפוח זכוכית או רקמה עם חומרים, עם שיטות עבודה ועם אופני חשיבה חדשים בוחן את המתח בין חוכמת הידיים לשיטות עבודה ממוכנות ודיגיטליות. תחומי הקראפט המסורתיים כמו אריגה, תפירה וקליעה מקבלים בתערוכה זו חשיבות כגופי ידע בעלי משמעות, כנשאי מטען תרבותי והיסטורי בעל עומק וכנקודת מוצא לביטוי עכשווי. תחומים אלו מעלים שאלות מהותיות על סביבת הגוף, על עמלנות, על סיב ואריג ועל התרבות החומרית שסביבנו כחלק ממחוזות חדשים במעבר המרתק בין ישן לחדש