את ההרצאה פתחה הילה בקריאה של מילים שמהדהדות בעבודתה ובדרך המחשבה שלה אודות "בית":

"בית, בית פעור, פה פעור , עיניים פתוחות לרווחה.
חלל, חלון, חושך, ציורי ילדים, ברזל, חלודה,
ריצ'ארד סרה.
מבנה, עיר, דמות, קירות, ריתוך, ציפייה.
חרדה, חוץ, חלל פנימי, תהליך, קורוזיה, נפח, פנים, פנים, הפנמה.
הלך נפש, more of the same, מוות, חיים, שירה.
אור, זמן, סורגים, קוצים, טווס, כובע, כובע קסמים, השהייה.
שיטוט, תת מודע, מודעות. יעקב דורצ׳ין, געגועים, משוריינים, חרכים, מצב האומה.
רצח רבין, בית לאומי, בית פרטי.
קונסטרוקציה, קריסה, וואבי סאבי.
בהייה, הרהור, קוצים, צמח בר, שדות, הוא הלך בשדות, זרימה…"

ועוד קצת מתוך ההרצאה של הילה ליזר בג'ה על עבודותיה סביב נושא הבית במפגש שהתקיים ביום ראשון 6.3.2016

בהתייחסה למושג הבית ולעבודותיה היא אמרה (גם):
"כאמנית אני מנסה לבדוק את האופן שבו אפשר להמשיג או לצקת צורה ואופן של מחשבה, לאו דווקא תוכן, לכדי דימוי ברישום או מבנה בפסל. החומרים איתם אני עובדת הם חומרי בניין בסיסיים כמו ברזל ובטון, אולי במטרה לייצג את אבני הבניין של התודעה. לכאורה מדובר במבנה תמים ודי סטנדרטי, אך בהתבוננות נוספת, זהו מקום התנסות ראשוני של התודעה בה משגת עצמנו בדימוי מובנה.

… פיסלתי ורשמתי במשך שנים עשרות דימויים של "בית" ומצאתי שתהליכי הפיסול, הרישום והמיצב מאפשרים לי למזג הלכי מחשבה לא רפלקטיביים בתוך הבתים השונים …

מושג ה"בית", והבנה ממה הוא מורכב, כיצד הוא נבנה מבחינה מושגית, תרבותית וסוציולוגית, כיצד בית מהווה אתר של זיכרון, אינקובטור של תחושות אישיות, אך גם סמל לאומי, מקלט המשרה ביטחון, עוגן קיומי.

מבחינתי, הבית הוא מוטיב המערבב בין האישי לציבורי, בין הכמוס למופגן, בין המוגן למסוכן. בית הוא השקעה כלכלית ואסתטית, הוא מבצר וחלום, הוא הגשמה זמנית רבת מאמצים. הבית האמור לשמש כמקום הגנה, אך הכושל במילוי תפקידו. הבית היציבה עומד להתפורר, זה המשמש כעוגן אך המצוי בסכנה…"

 

 

הרצאה לפני תערוכת home sweet home